זוכרת את עצמי לפני עידן העיצוב בחיי. בית דפוס היה נשמע לי כמו לייבא מסין רכב מעופף. הייתי בסך הכול סטודנטית מתחילה ללימודי תקשורת חזותית, מה לי ולמקום המסובך והטכני הזה?!

אל תקנו את זה. הם משדרים פשטות וסולידיות, והקליפה החומה זה רק חלק מהפוזה.  אבל עזבו, המראה החיצוני זה סתם סיפור כיסויי לאחד מחומרי הגלם הכי מפתיעים במטבח.

ערב לפני טיול לצפון כשהמזוודות היו ארוזות, ארוחת הבוקר נערמה על השולחן והילדים כבר מזמן ישנו במיטות, ישבתי מותשת לכוס קפה של ערב. נחה מהיום שהיה ונחה גם בשביל הטיול שלמחרת.

"יובל רוצה מסיבה בסגנון דינוזאורים ואני רוצה משהו קלאסי שגם המבוגרים יתחברו" "התקשרתי כבר לעשרות בתי דפוס ואף אחד לא מוכן להדפיס את זה"

שמיים מפוצצי כוכבים, נוף בראשיתי, נהמות תנים ברקע. האח דולק ועוד אצטרובלים מתפצפצים. הבוקר הפציע עם נוף אינסופי מחלון המטבח, בקו אופקי ישיר לפסגת החרמון.

מכירים את הפריטים הקטנים האלו שהופכים דבר פשוט ויומיומי לקסום ומיוחד? בכל פעם שאני עוברת ליד חנויות סבונים מדיפות ריח אני נעצרת רגע, מעיפה מבט לעבר מדף פצצות האמבט ו… ממשיכה.